ביטויים רבים ופתגמים שונים השגורים בשפה העברית, מתייחסים אל הארז. הארז מופיע לרוב בהקשרים של עץ אציל, מיוחס ורב חשיבות. הכינוי: "בחור כארז" - נאמר על אדם הגון וטוב, הראוי להערצה, והביטוי "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר" – בא לשאול "אם החזקים נקלעו לצרה, כיצד ימלטן ממנה החלשים?  אך היום הוא נאמר על טובי הבחורים שנכשלו ואכזבו.

הארז הינו סמל החוזק, הגובה והחוסן, הוא סימלם של הפאר, ההוד, ההדר והשפע.

בתקופת המלך שלמה, הועברו ארזים ליפו על ידי מלך צור לצורכי בניית בית המקדש. אף בבית המקדש השני נעשה שימוש רב בארזים לבנייה.  בעבר תפוצתם היתה רבה, אבל מאז ימי הפרעונים - ומלכי צידון - הם סבלו מכריתה ובמשך הדורות הם הלכו והתמעטו.

הארז נזכר בתנ"ך לא פחות מ - שבעים פעמים. כסמל - בזכות יופיו, עצמתו וחוסנו כעץ בנייה.
שלמה המלך, הבונה הראשון של בית הבחירה - בית ה', שוקד על מלאכת הבנייה ואוסף חומרי בנייה משובחים להקמת בית המקדש הראשון. "כי הבית אשר אני בונה גדול, כי גדול אלוקינו מכל האלוקים... כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא..." - מעיד שלמה המלך. על פי דברי הימים ב', פרק ב' פסוקים ד' - ח'.

הוא פונה אל חירם, מלך צור אשר בלבנון:
"וישלח שלמה אל חירם לאמור: ... והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלוקי... ועתה, צווה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון.... וישלח חירם אל שלמה לאמור: שמעתי את אשר שלחת אלי. אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים. .... ויהי חירם נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו, ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים מכולת לביתו ועשרים כור שמן כתית...".
מלכים א', פרק ה', פסוקים ט"ז - כ"ה

 

ייבוא עצי הארז היוקרתי מלבנון לירושלים שינה את צביונה:
"ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב".
מלכים א', פרק י', פסוק כ"ז